אבל היה לנו הסכם ברור!"
זו תגובה שאני שומעת לעתים קרובות בחדר הבוררות. אחרי 25 שנים, אני יכולה לספר לכם שגם ההסכם הטוב ביותר עלול להיכשל אם סעיף הבוררות בו מנוסח באופן לקוי. הנה הטעויות הנפוצות ביותר שאני רואה – ואיך אפשר למנוע אותן.
הטעות הראשונה: "נבחר בורר כשנגיע לגשר"
דמיינו מצב בו פרץ סכסוך, והצדדים לא מצליחים להסכים אפילו על בחירת הבורר. במקום להתמקד בפתרון הסכסוך, הם מוצאים את עצמם במאבק משפטי רק על השאלה מי יהיה הבורר. ניסיון העבר מלמד שחיוני להגדיר מראש מנגנון ברור לבחירת הבורר, כולל כישורים נדרשים והליך מינוי מוסכם.
"אבל חשבנו שזה מובן מאליו"
סעיף בוררות עמום הוא כמו מפה בלי מקרא – הוא יכול להוביל אתכם לכל מקום. ראיתי מקרים בהם סכסוך פשוט התארך בחודשים רק בגלל ויכוח על סמכויות הבורר. האם הבורר יכול לתת צו מניעה זמני? האם הוא רשאי להכריע בשאלות משפטיות? חוסר בהירות בנושאים אלה יכול להוביל לעיכובים מיותרים ועלויות נוספות.
"לא חשבנו שנצטרך את זה"
בעולם העסקי, זמן הוא כסף. כשסעיף הבוררות לא מגדיר לוחות זמנים ברורים להגשת כתבי טענות וניהול ההליך, הבוררות יכולה להתארך ללא צורך. ראיתי איך הגדרה פשוטה של מסגרת זמנים בהסכם המקורי יכולה לקצר את משך ההליך בחודשים.
המפתח להצלחה: פשטות וברורות
סעיף בוררות אפקטיבי צריך להיות פשוט, ברור ומדויק. הוא צריך להגדיר בבהירות את מנגנון בחירת הבורר, סמכויותיו, וכללי ניהול ההליך. זה נשמע בסיסי, אבל ההבדל בין סעיף טוב לסעיף מצוין יכול להיות שווה מאות אלפי שקלים בהוצאות משפטיות. בנוסף, חייבים להתייחס לנושא אפשרות הערעור על פסק דין הבורר ולמי הסמכות בעניין זה.
הטיפ החשוב ביותר
המפתח לניסוח סעיף בוררות אפקטיבי הוא לחשוב על "מה יכול להשתבש". כל סעיף צריך לתת מענה לארבע שאלות: איך בוחרים את הבורר, מה הסמכויות שלו, איך מנהלים את ההליך ואיך מערערים על פסק הבוררות. כשאתם מנסחים את הסעיף, חשבו על המקרה הגרוע ביותר – אם הצדדים לא יסכימו על שום דבר, האם הסעיף עדיין יאפשר ניהול יעיל של הבוררות.
